ל.מ. בת 30, מגלה לפתע שחלתה בסרטן השד – במצב מתקדם עולמה חרב – היא מחפשת את האונקולוג הטוב ביותר ש"יציל אותה" – והיא מגיעה למחלקה אונקולוגית בביה"ח שערי צדק.
האונקולוג בודק וממליץ על סידרת טיפולי כימותרפיה.
לאחר כ – 3 חודשים של טיפול כימי עברה ל.מ. כריתת שד ולאחר ההחלמה מהניתוח קיבלה טיפול קרינתי.
האישה החלימה לחלוטין והתעורר אצלה ואצל בעלה צורך חזק ביותר להביא ילד לעולם או אז התברר כי היא איננה מצליחה להרות. כעבור שנה של נסיון להרות באופן ספונטני החלו בני הזוג בסידרת טיפולי פוריות שכשלו.
התברר כי איכות הביציות של האשה ירודה ביותר ואבדו כליל סיכוייה להרות (בהיותה בת 36).
בתביעה שהוגשה ע"י עו"ד שלומית ברק כנגד ביה"ח שערי צדק נטען כי ביה"ח התרשל בכך שבטרם הוחל בטיפולי הכימותרפיה לא נערך עם בני הזוג דיון ולא הועלה בפני בני הזוג הסיכון לפגיעה בפוריות – תופעת לוואי ידועה עקב הטיפול הכימי. פארמה.
נטען כי לא הוצע לבני הזוג לנקוט באחד מן האמצעים המוכרים לשימור הפוריות כמו למשל הקפאת עוברים, או הקפאת ביציות. התובעים טענו בכתב התביעה כי היו מסכימים לדחות במעט את הטיפול הכימי בכדי לנקוט באופציה המתאימה להם. פוטנציאל ההחלמה מסרטן השד הינו גבוה וכאשר מדובר באישה צעירה חובה על הרופא המטפל לא להיגרר אחרי מצבה הלחוץ והמודאג של החולה אלא לנהוג באחריות ובשיקול דעת תוך הסתכלות לטווח רחוק ובמקרה דנן הרופא לא נהג כך.
עוד נטען כי אין בתיק האונקולוגי כל התייחסות לתופעות הלוואי של הכימותרפיה וכן כי האישה לא הוחתמה על טופס הסכמה וזאת בניגוד להוראות חוק זכויות החולה.
הידיעה שהאשה לא תוכל להרות הסבה לה גם נזק נפשי והיא שקעה בדיכאון.
בתביעה שהגשתי בשם בני הזוג הם תובעים פיצויים על אובדן הסיכויים להביא צאצאים נוספים לעולם וכן בגין הנזק הנפשי שנגרם לאישה – התביעה נתמכת בחוות דעתה של מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד מרכז דוידוף בי"ח בלינסון.