- כאשר עסקינן ביחס בין תביעת התלויים והיורשים בכלל, ובפרט כאשר קיימת זהות בין היורשים לתלויים, ניתן לדון בתביעה בצוותא. על פי פסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון אין פוסקים עוד בתי המשפט את השיעור "הגבוה מבין השניים", תחת זאת פוסקים את שיעור הנזק במצטבר,הן לתלויים והן לעיזבון, ובלבד שלא יפסקו פיצוי כפל וראה לעניין זה קביעת המשנה לנשיאה בע"א 4431/05, המגן חברה לביטוח נ' אורנית צרור, [פורסם בנבו]:
- כפי שנקבע בעניין ת.א (מחוזי נצרת) 741/05 עזבון מלכי משה ז"ל נ' מ"י מפי כב' השופט בנימין ארבל נוכח כללים אלה, ניתן לפסוק לתובעים הן את הפיצויים המגיעים להם כתלויים במנוח והן את הפיצויים להם הם זכאים כיורשיו של המנוח. ובלבד שלא יפסקו פיצוי כפל בגין ראשי נזק זהים. כך דרך משל, לא יפסקו פיצויים בגין הפסד הכנסה בשנים האבודות יחד עם פיצויי תמיכה בתלויים, שמקורם בהכנסתו הצפויה של המנוח בשנים אלה.
- הלכה פסוקה היא, כי מקום בו מדובר בתביעת עיזבון של ניזוק שיש לו תלויים, הרי שבהעדר נסיבות מיוחדות יש לחשב הפיצוי עפ"י שיטת הידות. יחד עם זאת, בשונה מיישום שיטת הידות בתביעת התלויים בגין אבדן תמיכת המנוח הרי שבמסגרת תביעת העיזבון יש להביא בחשבון גם ידת חיסכון, המתווספת לידות בני המשפחה וידת משק הבית. הפיצוי הינו בגובה הכנסת המנוח בניכוי ידת הקיום של המנוח-הסכום שהיה דרוש לו למחייתו.
- כאשר קיימת זהות בין התלויים והיורשים, הרי שלאור הוספת ידת החיסכון לתביעת העיזבון ערך ידת קיום המנוח קטן לעומת ערכה בתביעת התלויים (אובדן תמיכת המנוח).כמקובל ידת קיום המנוח מופחתת מהכנסתו. לאור האמור סכום הפיצויים בראש נזק זה( אובדן השתכרות ב"שנים האבודות") גבוה יותר בהשוואה לסכום הפיצויים בראש הנזק החופף לו דהיינו אובדןתמיכה בתלויים
- הפיצוי בראש נזק זה הינו בגובה הכנסת המנוח בניכוי ידת הקיום שלו. לשם כך על בית המשפט לקבוע את הכנסתו האפשרית של המנוח אילולא נפטר, וכן את משך התקופה בה היה משתכר המנוח. לאחר מכן יש לקבוע ביחס לכל אחד מהתלויים אורך תקופה בה נזקק התלוי בפועל לתמיכת המנוח. מספר הידות כוללות ידת מנוח, ידות התלויים ידת משק הבית וידת חיסכוןלצורך כך יש גם לקחת בחשבון את הכנסת בת הזוג לצורך גזירת ידת קיום המנוח.