רשלנות רפואית בהריון - חובת הגילוי - עו״ד שלומית ברק

רשלנות רפואית בהריון – חובת הגילוי

המונח רשלנות רפואית בהריון הינו כללי וטומן בחובו לא מעט אפשרויות של ברור הסיכוי להגשת תביעה.

להלן אתייחס למס' אפשרויות נפוצות:

  • ראשית ראוי להדגיש כי במסגרת זו לא יכללו מקרים בהם היה תשניק בלידה ועיכוב בחילוץ העובר ועקב כך סבל העובר מחוסר אספקת דם וחמצן למוח ונולד עם נזקים נוירולוגיים חמורים.
  • נושא זה אשר ראוי לכנותו רשלנות רפואית בלידה הינו נושא נפרד.
  • לצורך הגשת תביעה חובה לעמוד במס' תנאי סף המתייחסים למצב היילוד מיד בסמוך ללידתו.
  • נושא זה עלה מאחר וכאשר בוחנים את שאלת רשלנות רפואית בלידה בתחום המיילדות חשוב ביותר להגיע לאבחנה מדויקת ככל שניתן מתי ארע הנזק? ישנם מס' קריטריונים אשר בהתקיימם נוכל לקבוע כי סביר שהנזק אירע ברחם ולא במהלך הלידה.
  • כאשר מהלך הלידה הוא תקין לחלוטין והעובר מתפקד בשעותיו הראשונות באופן נורמלי ורק ב MRI מאוחר מגלים שיש בעיה סביר להניח שמקור נזק מוקדם ללידה.

במאמר זה אינני מתייחסת לאפשרות שהנזק נגרם עקב טיפול ראשוני לא נכון.

ובכן לאחר שהגענו למסקנה בין באופן ישיר ובין על דרך אבחנה מבדלת, שמדובר בנזק שארע במהלך ההריון, עדיין הדרך להגשת תביעה איננה סלולה בפנינו.

  • ראשית חשוב להגיע לאבחנה מדויקת ככל שניתן ביחס למועד התרחשות הנזק והשאלה הבאה הלא פחות סבוכה היא האם באמצעים המקובלים העומדים לרשות הרפואה הציבורית ו/או הפרטית, במועדים הרלוונטים להריון ניתן היה לאבחן את המום.
  • מגוון המומים וסוגיהם רחב וכמעט אינסופי כאשר כוללים בתוכו מומים על רק תיסמונת גנטית (לרבות כרומוזומלית) מומים על רקע מחלה מטבולית דהיינו תוצאה של פגם מולד באחד או יותר של תהליכי חילוף חומרים ברקמה או מס' רקמות בגוף או מומים על רקע אירוע של חוסר אספקת חמצן למוח העובר בהיותו ברחם. וכן מומים נוספים.
  • בדיקת האולטרא סאונד היא ללא ספק בדיקת מעקב זמינה ויעילה.
  • קיימת לא מעט ספרות המתייחסת לסוג המומים שניתנים לאיבחון האולטרא סאונד ספרו של ד"ר יגאל וילמן אולטרא סאונד במיילדות הינו אחד מהם והוא נותן מענה בהיר וידידותי לשאלה זו. יחד עם זאת יש מומים במערכת העצבים המרכזית שקשה לזהות באולטרא סאונד.
  • מדובר בהפרעות עדינות מאד אשר בדיקת U.S. יכולה לעורר חשד לגביהם בדיקת MRI עוברי הינה בעלת יתרון משמעותי בנוגע לאבחון מומים מוחיים מסוימים.
  • כאשר מתעורר חשד אפילו קל ורופא המעקב לא מפנה את האשה לבדיקת MRI עוברי אזי ניתן לטעון כלפי רופא זה שהוא התרשל בביצוע המעקב.
  • ד"ר ליאת בן סירה, מנהלת היחידה להדמיית ילדים בבי"ח דנה מתארת במאמר משנת 2007 אלו מומים ניתן לאבחן ביעילות רבה יותר בבדיקת MRI ובין היתר היא מציינת כי הבדיקה מדגימה ביעילות רבה יותר את הקורפוס קלוסום (הגשר המפריד בין 2 חלקי המוח) וכן ניתן לזהות הפרעה בחומר הלבן מסביב לחדרי המוח.

במצב של העדר הקורפוס קאלוסום שלא אובחן הכיר ביהמ"ש ברשלנות של רופא המעקב.

רשלנות רפואית בהריון – חובת הגילוי:

  • חובתו זו של הרופא מקורה בחוק זכויות החולה חובה זו מקבלת משמעות מעשית במיוחד כאשר מדובר במעקב הריון.
  • הבדיקות המבוצעות במסגרת הסל מוסדרות לרוב בחוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות התקף בתקופת המעקב הרלוונטית.
  • עפ"י הפסיקה כל רופא העוסק במעקב הריון מוחזק כמתעדכן בספרות המקצועית לרבות בניירות העמדה של האיגוד המקצועי אליו הוא משתייך.
  • בפסיקה נאמר לא אחת כי יש לבחון את התנהגות הרופא בהתאם לפרקטיקה המקובלת בתקופה הרלוונטית. חשוב לזכור כי בתחום המיילדות הרפואה מתקדמת בקצב מהיר בין היתר לאור התפתחות טכנולוגית ומכשור מתקדם.
  • מעבר לאמור בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות מתפתחת פרקטיקה. כך למשל גם כאשר חוזר המנכל עדיין לא חייב בדיקת הדמיה כל אשה הרה שפנתה לגניקולוג ציפתה לקבל ייעוץ וגם בדיקת הדמיה ובשלבים המתאימים.
  • חשוב לציין כי גם האיגוד הישראלי למיילדות וגניקולוגיה מפרסם מעת לעת נייר עמדה המתייחס לסוגי ההדמיות.
  • חשוב להציץ במסמך זה ב 28.6.2011 פורסם נייר עמדה מס' 8 שכותרתו הנחיות לביצוע אולטרא סאונד בהריון. המסמך מגדיר את סוגי בדיקת ה U.S. בהריון וכן את המרכיבים שאותם מומלץ לבדוק ועליהם יש לדווח בכל אחד מסוגי הבדיקות כאשר מתבצעת הבדיקה.

לסיכום נקודה זו : עוה"ד אשר בודק האם בוצעו לאשה ו/או הומלץ על ביצוע הבדיקות מומלץ לעיין בחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות הרלוונטי וכן בנייר העמדה שהיה תקף בזמן מעקב ההריון.

רשלנות רפואית בהריון – האם בכך יצא רופא המעקב ידי חובה:

  • התשובה לשאלה זו הינה שלילית. אם מתברר כי בעת הרלוונטית הרפואה הפרטית הציעה בדיקות מפורטות יותר הרי שהרופא מחויב ליידע את האשה בדבר קיומן של בדיקות אלה.
  • אם הרופא לא נהג כך, ונולד עובר עם מום שניתן היה לגלות באמצעים שהיו מקובלים ברפואה הפרטית ניתן לטעון לרשלנות אשר גרמה ל"חיים בעוולה" ובלבד שמדובר במום אשר הועדה להפסקת הריון הייתה ממליצה לגביו ביצוע הפלה.
  • כיום, לאור הילכת המר בדיון הנוסף אין עוד צורך להוכיח שהאם הייתה מבצעת הפלה בפועל ודי להוכיח שהוועדה הייתה ממליצה.
  • ראוי להפנות בעניין זה לפסה"ד בעניין ברמן נ' מכון מור אשר מתייחס להריון בשנת 1986. נולד עובר ללא גפה והוגשה תביעה כנגד מכון מור. ביהמ"ש העליון אומנם אישר את פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה את התביעה כנגד המכון, יחד עם זאת הוא ציין כי בשנה זו 1986 הייתה אפשרות לגלות את המום באמצעים המקובלים ברפואה הפרטית ואילו הייתה מוגשת התביעה נגד רופא המעקב הרי שהתוצאה הייתה שונה.

החובה היא איפוא של רופא המעקב ולא של המכון המבצע את הבדיקה.

בפס"ד סידי קבע ביהמ"ש העליון הלכה זו בעניין היקף חובת הגילוי של רופא המעקב.

הילכת המר:

  • ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב ביטל את עילת התביעה של הולדה בעוולה של היילוד ובמקומו קמה עילה של ההורים שעילתה חיים בעוולה. עקרונות חישוב הנזק דומים אולם הלכה זו משפיעה על שאלת ההתיישנות. תביעת ההורים כידוע מתיישנת כעבור 7 שנים ממועד הלידה. כיום תלויות ועומדות בקשות המתייחסות לתיקים שכבר הוגשו בטרם ניתן פסה"ד בדיון הנוסף. בתביעות אלה נמחקה תביעת היילוד ונותרה תביעת ההורים בתיקים אשר התביעות הוגשו למעלה מ – 7 שנים לאחר הלידה הוגשו בקשות לדחייה מחמת התיישנות וכיום ממתינים להכרעת ביהמ"ש העליון בעניין זה.

המועד להגשת תביעת חיים בעוולה:

  • לנוכח פס"ד המר וביחס לתביעות שטרם הוגשו הוראות המעבר לא הובהרו דיים וע"כ מומלץ לבחון הגשת תביעות מסוג זה מוקדם ככל האפשר כאשר מדובר בילדים שהם למעלה מגיל 7.